יָם וָשֶׁמֶשׁ, יָם וָשֶׁמֶשׁ

אֶחָד הָיוּ כָּל־הַשְּׁנָיִם;

הֻתַּךְ זָהָב אֶל הַתְּהוֹמוֹת

וַיֻּצָּתוּ פְּנֵי הַמָּיִם.

אֵין כָּל־יָם וְאֵין כָּל־שֶׁמֶשׁ,

הַכֹּל הוּא מַתֶּכֶת אַחַת;

כּוּר שֶׁל חוֹל וּבוֹ הַזָּהָב,

זָהָב חַי בְּתוֹךְ קַלַּחַת.

כּוּר שֶׁל חוֹל וּבוֹ הַזָּהָב

וּבַכּוּר בִּתְהוֹם תַּחְתִּיוֹת

אַבְנֵי נֵזֶר שָׁם נִצְרָפוֹת

וְהַצֶּדֶף לִסְקֻמְבְּרִיּוֹת.

הִנֵּה רֻתַּח דּוּד הַזָּהָב,

מַזֶּה רִשְׁפֵי אֵשׁ מִסָּבִיב;

דָּגִים קוֹפְצִים כְּמוֹ עַל מַחֲבַת

הַדַּיָּגִים בְּעַרְבֵי אָבִיב.