סִירָתֵנוּ שָׁטָה דוּמָם,

אַקְשֵׁב מְחִיאַת כַּף הַמְּשׁוֹטִים;

לִבּוֹתֵינוּ בָּנוּ נָעִים

וּשְׁבִילֵינוּ – אָנָא נוֹטִים?

יָם וָשַׁחַק, יָם וָשַׁחַק

וְהַתְּכֵלֶת מָה עֲמֻקָּה;

שִׁלְהֵי אֱלוּל, וְהַיָּם אָז

נוֹשֵׁם פוֹסְפוֹר, אֵשׁ וּתְשׁוּקָה.

וּבְהֵעָלוֹת לִי הַמְּשׁוֹטִים

זִיקֵי מַיִם יִזְּלוּ יָמָּה;

הוֹי, מָה רַבּוּ הַכּוֹכָבִים

גַּם בַּיָּם וְגַם בַּנְּשָׁמָה.