פַּנּוּ דֶרֶךְ לִי לִטְרַקְלִין

וַאֲטַיֵּל בֵּין הַזּוּגוֹת

טִיּוּל רוּחַ אָבִיב צֶחָה

בֵּין שׁוֹשַׁנֵּי הָעֲרוּגוֹת.

אוֹ כִּפְרֹץ בִּמְשׁוּבַת־לַיְלָה

סוּפַת חֹרֶף בֵּין אִילָנוֹת

כֵּן אֶתְפָּרֵץ אֶל הַטְּרַקְלִין

וְאֶסְתּוֹבֵב בֵּין הַבָּנוֹת.

לִבִּי נִמְלָך שִׁגְעוֹן חַיִּים.

נַפְשִׁי צְמֵאַת תַּעֲנוּגוֹת;

הָבָה אֶרְקֹד אֶת־רִקּוּדַי

גַּם אָנֹכִי בֵּין הַזּוּגוֹת.

וְהֵאָסְפוּ כֻּלְּכֶם, אוֹרְחִים,

הִתְקַבֵּצְנָה, בָּנוֹת, כֻּלְּכֶן;

חַי הַלֵּיל וְחַי הַנְּעוּרִים

וּמִשְּׁנֵיהֶם – יֵין הַשֻּׁלְחָן.

עוֹד בַּמַּרְתֵּף יֵינוֹת טוֹבִים,

קְחוּ הָרִיקוּ־נָא כָּל־יֵינְכֶם;

אַתֶּם כֻּלְּכֶם קְרוּאֵי מוֹעֵד,

מָחָר – מַתֶּם. מָחָר – אֵינְכֶם.

שְׂאוּ בִּבְרָכָה קְהַל גְּבִיעִים,

שְׂאוּ מִימִינִי, שְׂאוּ מִשְּׂמֹאלִי;

אַתְּ הַיָּפָה, מַלְכַּת נֶשֶׁף,

לְכִי הִתְקַדְּשִׁי לִי בִּמְחוֹלִי.

כֹּה לָחַשְׁתִּי לָרִאשׁוֹנָה,

גַּם לַשְּׁנִיָּה, גַּם לַשְּׁלִישִׁית;

אֵין כְּבָנוֹת יוֹדְעוֹת נֹעַם

מִלַּת אַהֲבָה חֲרִישִׁית.

אַךְ בְּלֶכְתִּי תְּמֵהָה תִשְׁאַל

בַּת אֶת־אִמָּהּ, אִשָּׁה – בַּעְלָהּ:

מִי זֶה, אֲשֶׁר בָּא וַיִּמְלֹךְ

כָּל־הַלַּיְלָה, כָּל־הַלַּיְלָה.