אֶתְמוֹל עוֹד הָיִיתִי חַלָּשׁ

וְהַיּוֹם נִהְיֵיתִי מוּצָק;

וּכְמוֹ תַחַת הַשָּׁמַיִם

עַמּוּד בַּרְזֶל פִּתְאֹם הֻצָּג.

אָכֵן צַיָּר כְּלָל אֵינֶנִּי,

אַף לֹא פַּיְטָן, לֹא פִילוֹסוֹף;

אָרוּר מֹחַ, אֲשֶׁר הָגָה,

אָרוּר אָדָם, אֲשֶׁר כָּתָב.

בְּרַם לֹא תַמּוּ עוֹד הַנְּפִילִים

וּמִזַּרְעָם יֵשׁ עֲדַיִן;

לָכֵן יִשְׂגַּב כֹּחַ בַּרְזֶל

וְיִשְׁתַּבַּח תּוּבַל קַיִן.

מַה־לִּי שְׁאֵלַת רֵאשִׁית־אַחֲרִית,

חֵקֶר נֶפֶשׁ, חֶשְׁבּוֹן קִצִּים;

קֻרְנָס יֵשׁ לִי – וּבַצּוּרִים

אַךְ עַד יֵרַד מַבּוּל גִּצִּים.

אוֹ הַנִּיחוּ וְעָקַרְתִּי

מִנִּי שָׁרְשׁוֹ מִגְדַּל עֹפֶל;

וּבְהִשָּׁחֵת מִפְעַל אָדָם –

אֶלְעַג לַעַג מֵפִיסְתּוֹפֶל.

אוֹ תָפַשְׂתִּי קַרְנֵי הֵיכָל,

בָּעַמּוּדִים שֶׁבַּתָּוֶךְ;

וּבְהִכָּשֵׁל הַיְצִיעִים –

יִרְחַב לִבִּי לִי וְרָוַח.

אוֹ אֶנָּשֵׂא אַרְצוֹת קְדוּמִים,

אֶבְחַר דַּרְכִּי לִי רוֹמָאָה;

וְהַקִּרְקָס כָּל־כָּךְ גָּדוֹל,

וְהַזִּירָה כָּל־כָּךְ נָאָה.

שָׁם עִם שַׁאֲגַת אַרְיֵה אֶתְגָּר

וְעִם דַּהֲרַת הַסּוּסִים;

הֵן אָנֹכִי מִמִּשְׁפַּחַת

גְּלַדִּיאַטוֹרֵי קִרְקָסִים.

הַס, בָּעֶלְיוֹן הַיָּצִיעַ

לַחַשׁ רַחַשׁ, חֶדְוַת עַלְמָה;

בְּרוּכָה אַתְּ מִפִּי הַגְּבוּרָה

אֲשֶׁר חָלְקָה לָךְ מִצַּלְמָהּ.

לָכֵן יִשְׂגַּב דּוֹר הַנְּפִילִים,

וְהַפַּיְטָן לְבֶן־הַפָּנִים

יָבֹא יִפְרֹט עֲלֵי נִבְלוֹ

מִזְמוֹר שִׁיר עַל הָאֵיתָנִים.