אֶתְמוֹל עוֹד הָיִיתִי חַלָּשׁ
וְהַיּוֹם נִהְיֵיתִי מוּצָק;
וּכְמוֹ תַחַת הַשָּׁמַיִם
עַמּוּד בַּרְזֶל פִּתְאֹם הֻצָּג.
אָכֵן צַיָּר כְּלָל אֵינֶנִּי,
אַף לֹא פַּיְטָן, לֹא פִילוֹסוֹף;
אָרוּר מֹחַ, אֲשֶׁר הָגָה,
אָרוּר אָדָם, אֲשֶׁר כָּתָב.
בְּרַם לֹא תַמּוּ עוֹד הַנְּפִילִים
וּמִזַּרְעָם יֵשׁ עֲדַיִן;
לָכֵן יִשְׂגַּב כֹּחַ בַּרְזֶל
וְיִשְׁתַּבַּח תּוּבַל קַיִן.
מַה־לִּי שְׁאֵלַת רֵאשִׁית־אַחֲרִית,
חֵקֶר נֶפֶשׁ, חֶשְׁבּוֹן קִצִּים;
קֻרְנָס יֵשׁ לִי – וּבַצּוּרִים
אַךְ עַד יֵרַד מַבּוּל גִּצִּים.
אוֹ הַנִּיחוּ וְעָקַרְתִּי
מִנִּי שָׁרְשׁוֹ מִגְדַּל עֹפֶל;
וּבְהִשָּׁחֵת מִפְעַל אָדָם –
אֶלְעַג לַעַג מֵפִיסְתּוֹפֶל.
אוֹ תָפַשְׂתִּי קַרְנֵי הֵיכָל,
בָּעַמּוּדִים שֶׁבַּתָּוֶךְ;
וּבְהִכָּשֵׁל הַיְצִיעִים –
יִרְחַב לִבִּי לִי וְרָוַח.
אוֹ אֶנָּשֵׂא אַרְצוֹת קְדוּמִים,
אֶבְחַר דַּרְכִּי לִי רוֹמָאָה;
וְהַקִּרְקָס כָּל־כָּךְ גָּדוֹל,
וְהַזִּירָה כָּל־כָּךְ נָאָה.
שָׁם עִם שַׁאֲגַת אַרְיֵה אֶתְגָּר
וְעִם דַּהֲרַת הַסּוּסִים;
הֵן אָנֹכִי מִמִּשְׁפַּחַת
גְּלַדִּיאַטוֹרֵי קִרְקָסִים.
הַס, בָּעֶלְיוֹן הַיָּצִיעַ
לַחַשׁ רַחַשׁ, חֶדְוַת עַלְמָה;
בְּרוּכָה אַתְּ מִפִּי הַגְּבוּרָה
אֲשֶׁר חָלְקָה לָךְ מִצַּלְמָהּ.
לָכֵן יִשְׂגַּב דּוֹר הַנְּפִילִים,
וְהַפַּיְטָן לְבֶן־הַפָּנִים
יָבֹא יִפְרֹט עֲלֵי נִבְלוֹ
מִזְמוֹר שִׁיר עַל הָאֵיתָנִים.