כְּשֶׁבָּאת אֵלַי עִם שְׁעַת הַכְּמִישָׁה

לֹא שָׁאַלְתִּי אָז: מֵהֵיכָן;

בְּמַגַּע שְׂפָתֵּךְ לֹא הִרְגַּשְׁתִּי אִשָּׁה,

חֲמוּדוֹתַיִךְ – אָבְדוּ רֵיחָן.

עַלְעֹל הִכָּה בְּשַׂר הַחֶמֶד,

מַגָּל קָצַר קָצִיר בָּשֵׁל?

שָׁוְא עָמַלְתְּ לְפַשֵּׁט קֶמֶט,

הֲיִפְרַח פֶּרַח מִשֶּׂנָּשַׁל?

הָיָה הוֹד בִּזְהַב הַפְּרִיחָה,

יִהְיֶה הוֹד בְּצִיץ כִּי יָמוּת;

וּמִצִּלְצוּל “אֲהַבְתִּיךָ”

נִשְׁמַע צְלִיל הַסּוֹד הָרָמוּס.