בַּרְזֶל, מַקֶּבֶת וָחֶרֶט
הֵם הַמַּכְשִׁירִים לִמְלַאכְתִּי;
עִם הַלְמוּת מַקַּבְתִּי בַּבַּרְזֶל
אֶת־רוּחִי הַחָיָּה הִפַּחְתִּי.
מִי יוּכַל לַבַּרְזֶל הַקָּשֶׁה?
כָּמוֹנִי מִי יִמְשֹל בֶּחָרֶט?
זַעֲזוּעֵי נִשְׁמָתִי הִשְׁקַעְתִּי –
וַיְדַבֵּר כָּל־קַו וְכָל־שָׂרֶט.
הַאֻמְנָם לִי כֹּחַ מְכַשֵּׁף,
לְהַחֲיוֹת הַדּוֹמֵם בָּאֹמֶר?
הַדּוֹמֵם נִתְרַכֵּךְ וָאַעַשׂ
בַּבַּרְזֶל כָּעוֹשֶׂה בָּחֹמֶר.
חָרָשִׁים, הָעוֹשִׂים בָּאֶבֶן
וְחוֹצְבִים בַּצּוּרִים, בְּנֵי גִילִי!
הֵאָסְפוּ וּרְאוּ, מָה עוֹד אֶעֱשֶׂה
וְלֹא עָשִׂיתִי בְּקַשְׁיוּת בַּרְזִלִּי.
אַף אַתֶּם חֲצַבְתֶּם בַּבַּרְזֶל
וַתֵּלְדוּ כִּידוֹנִים וַחֲרָבוֹת;
אַךְ גּוֹרַל בַּרְזִלִּי נִשְׁתַּנָּה,
נִתְגַּלְגֵּל בִּנְשָׁמוֹת וּלְבָבוֹת.
לָכֵן רָאִיתִי בֶּן־אָדָם
וְהִנּוֹ מֵעָפָר מִתְקוֹמֵם;
בָּרוּךְ מְגַלְגֵּל נְשָׁמוֹת,
וּבָרוּךְ מֵשִׂיחַ דּוֹמֵמִים.
לָכֵן רָאִיתִי הַחַיִּים
וְהִנָּם כַּבַּרְזֶל מוּצָקִים,
יְצוּרַי, הַרְאוּנִי גְבוּרַתְכֶם,
בֶּן־אָדָם – שְׁרִירֶיךָ הַחֲזָקִים.
מַכְשִׁירֵי הַמְּלָאכָה, אֶת־כֻּלְכֶם
הִשְׁבַּעְתִּי בִּשְׁבֻעַת הַשְּׂטָנִים,
הִכָּנְעוּ מִפָּנַי וְאֶחְצֹב
פּוֹאֵמַת בְּנֵי אָדָם אֵיתָנִים.