כָּךְ שָֹחַקְתִּי אֶל הָעוֹלָם;

צְחוֹק אַתָּה לִי, עוֹלָם קָטָן,

שֶׁלֹּא אֵדַּע מִי יְצָרְךָ,

אַף לֹא מַלְאָךְ, אַף לֹא שָֹטָן.

וְתפְלוּתוֹ וּתְפִלּוֹתָיו

וְצִדְקוֹתָיו וַחְַטָאָיו.

אֲשֶׁר כֻּלָּם הֵם שְׁאוּלִים,

וּלְפֵרוּרֵי כֶּלֶב רָעֵב.

רוֹצֶה לִמְרֹד – הוֹלֵךְ לִשְׁאוֹל

בְּקָרַחְתּוֹ וּבְגַבַּחְתּוֹ;

מַלְכוּת תַּאֲוָה לוֹ נִתָּנָה

וְלֹא מָשַׁל בְּמַמְלַכְתּוֹ,

וְאִם נוֹאַשׁ מֵהָאָדָם

בִּקֵּשׁ אֵמוּן לוֹ בָּאֵלִים;

וְהַחַיִּים כִּי רִמּוּהוּ –

יָצַר לוֹ הַזָיַת־חוֹלֵם.

וְאִם נְשֵׁה כֹּחַ. אָנוּשׁ –

לַשָּׁמַיִם עֵינָיו כָּלוֹת;

וְלָאָדָם אִם לֹא יָשִׁיר –

שָׁר לְכוֹכָב וְלְמַזָּלוֹת.

וְהָעוֹלָם הָיָה תֹּהוּ

וּבָאֶפֶס כֻּלּוֹ צָלַל;

וּמִתְּהוֹם הַתֹּהוּ־בֹּהוּ

הִצִּיל אֵלוֹ רַק לְשָׁלָל.

כָּךְ שָֹחַקְתִּי עַל הָעוֹלָם:

צְחוֹק לִי אַתָּה, עוֹלָם רָקוּב,

אֲשֶׁר יָצַר לוֹ אֱלִילִים

וְלֹא יָצַר אָדָם זָקוּף.