תָּלִיתִי תְּמוּנָתֵךְ בְּזָוִית הַבַּיִת,

וְלִפְנֵי תְּמוּנָתֵךְ הִדְלַקְתִּי פְּתִיל־שָׁמֶן;

וּבֹקֶר וָעֶרֶב בִּתְפִלָּה חֲשָׁאִית

מִשְׁתַּחְוֶה וְשׁוֹפֵךְ אֶת לִבּוֹ הָאֳמָן.

בֹּקֶר מְבַקֵּשׁ הָעֶלֶם לַתְּמוּנָה;

עִם בִּרְכַּת הַיּוֹם הַטִּי אָזְנֵךְ לְקוֹלִי;

וּבָרְכִי שֶׁתִּהְיֶה מִשְׁלַחְתִּי אֱמוּנָה.

סֶמֶל קְדֻשָּׁתִי, הֱיֵה עִם מִכְחוֹלִי.

וְעֶרֶב מִתְחַנֵּן הָאֳמָן לָךְ לֵאמֹר

יְצוּעִי בַלַּיְלָה רְצִי־נָא לְבָרֵךְ,

וְאֶרְאֶה חֲלוֹמוֹת יְצוּרַי בִּשְנָתִי,

חֲלוֹמוֹת מְשֻׁפָּעִים מִשִּׁפְעַת הֲדָרֵךְ.