לֵיל כּוֹכָבִים, לֵיל נֹגַהּ וּמְנוּחָהּ.

נָח הַיְקוּם מִתּוֹךְ עֶדְנָה וּפִנּוּק;

שָׁעָה זוֹ שְׁעַת הִתְגַלּוּת לְבָבוֹת

וּבְחֵיק אִמּוֹ מִתְעַדֵּן הַתִּינוֹק.

שְׁכִינַת לַיְלָה נִתְגַּלְתָה בַּשְּׁחָקִים,

חַי הָעוֹלָם אֶת חַיֵּי הַדְּמָמָה;

שְׁנֵי יְצוּרִים, אֲנִי וּפִנְקָסִי,

עוֹדָם עֵרִים עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.

אֵין לִי כְלוּם מִלְּבַד סְפָרִים לְמִקְרָא.

וְאִשָּׁה וּבָנִים אֵין עִמִּי;

מַה זֶּה אֶעֱשֶֹה, מָה אֶעֱשֶֹה הַלַּיְלָה –

הָבָה אֶכְתֹּב אִגֶּרֶת לְאִמִּי.