הַהֵיכָל וְהַכִּסֵּא וְהַכֶּתֶר וְהָאַדָּרֶת.

הַהֵיכָל בָּנוּי, וְהַכִּסֵּא מֻצָּג, וְאַדֶּרֶת הַפּוֹרְפּוּרִיָּה מְקֻפָּלָה

עַל זְרוֹעַ הַכִּסֵּא, וְכֶתֶר הַמְּלוּכָה תָּלוּי בְּנֵס מֵעַל לַכִּסֵּא —

וְלָמָּה אֵפוֹא אַתֶּם מְחַכִּים, בְּנֵי עַמִּי וְאֶחָי?

כִּי הֲלֹא הִתְגַּעְגַּעְתֶּם לְמֶלֶךְ, וְאֶת צֵל צִלּוֹ שְׁאַפְתֶּם, וְעֵינְכֶם

נָמַקָּה מִקַּוּוֹת לוֹ.

הֲלֹא עִם שַׁחַר עֲלִיתֶם עַל כָּל גַּג וּפִסְגָּה וְהֶאֱהַלְתֶּם בְּכַפֵּיכֶם עַל

עַפְעַפֵּי עֵינֵיכֶם וְהִרְחַקְתֶּם־הִבַּטְתֶּם, — אֶפְשָׁר נִצְנְצָה קַרְנוֹ מִמִּזְרָח.

וְאַף עִם צֵאת הַכּוֹכָבִים נְשָׂאתֶם עֵינֵיכֶם הַשָּׁמַיְמָה, סָפֹר כָּל

כּוֹכָב, אֶפְשָׁר דָּרַךְ כּוֹכָבוֹ מִמַּעֲרָב.

וּבַצָּהֳרַיִם עַל כָּל דֶּלֶת וְשַׁעַר דְּפַקְתֶּם, אֶפְשָׁר תָּפוּשׂ מַלְכְּכֶם

לְבֵין הַקִּירוֹת.

אַתֶּם, אֲשֶׁר חֲבַשְׁתֶּם חֲמוֹרֵיכֶם וְהִטְעַנְתֶּם סְפִינוֹתֵיכֶם וּשְׁלַחְתֶּם

שְׁלִיחִים לְכָל קַצְוֵי הָאָרֶץ לִשְׁאֹב אֶת גּוֹאַלְכֶם מִנִּבְכֵי גָלֻיּוֹת!

הַבַּיִת וְהַכִּסֵּא וְהַכֶּתֶר וְהָאַדֶּרֶת — וְלָמָּה אֵפוֹא אַתֶּם מְחַכִּים?

הֲלֹא בֵינֵיכֶם הוּא מִתְהַלֵּךְ, וְכִי תַנִּיחוּ כַף אָזְנְכֶם עַל סְדַק

מַפֹּלֶת וּמַפֹּלֶת — וּשְׁמַעְתֶּם נְשִׁימָתוֹ.

מִבֵּין חֻרְבוֹת חוֹמוֹתֵיכֶם קָחוּהוּ, וּמִתּוֹךְ מַרְתְּפֵי חַיֵּיכֶם הַעֲלוּהוּ

וּמִבְּלוֹיֵי הַסְּחָבוֹת, אֲשֶׁר יִתְכַּס בָּהֶם, חִשְׂפוּהוּ, כִּי עַנְוְתָן הוּא

מַלְכְּכֶם, וְהוּא חַי אֶת חַיֵּיכֶם.