אֵלִי, אֵלִי, אֱלֹהֵי מוֹלַדְתִּי,

עַתָּה עֲזַרְתָּנִי,

כִּי אַגִּיעַ מָחוֹז, שֶׁיֻּעַדְתִּי

לוֹ עִם דַּל־קָרְבָּנִי.

אוּלָם מַה בִּכּוּרִים, שֶׁהֵבֵאתִי לָךְ

אִם לֹא נָתַתָּ מַה־לִּי;

לֹא תִּירוֹשׁ אַף לֹא שֶׁמֶן זֵיתִי זָךְ

מִבֵּית־הַבַּד עַל גְּמַלִּי.

וּמִמְּלוּנַת כֶּרֶם — אוֹיָה, אוֹיָה לִי —

גְּפָנִים לֹא נָטָרְתִּי.

וְלֶחֶם, אִם שֶׁלִּי וְאִם שֶׁל גּוֹאֲלִי —

הַאֲנִי קָצָרְתִּי?

וּמַה כַּיּוֹם אֲנִי הֶעָנִי אַגִּישׁ לָךְ

מֵרֶפֶת אוֹ מִטֶּנֶא.

אֶל רִפְתִּי אַחַר שֶׂה אֵלַי עִם חַגִּי שְׁלָח,

וְשֶׂה אֵינֶנָּה.

וּמַה הַשַּׁי שֶׁתִּדְרוֹשׁ וְשֶׁהִנְנִי

עַד הֲלֹם נְשָׂאתִיו?

רַק קָרְבָּן אֶחָד דַּל, זֶה קָרְבַּן רִנְנִי,

לְעֵת הָאָסִיף.