בָּרוּךְ אַתָּה, יוֹם תַּמּוּז, הַבּוֹעֵר כְּכִבְשָׁן
עַל אַדְמַת הָאָבוֹת,
הַנּוֹתֵן לַתְּאֵנָה וְלַתְּמָרָה אֶת דִּבְשָׁן
וּמְשַׁכֵּר עֲנָבוֹת.
וּבָרוּךְ אַתָּה, לֵיל תַּמּוּז, הַצּוֹנֵן וְהַמְצַנֵּן
אֶת אַבְנֵי הָעִנְבָּר, הַנֹּפֶךְ וְהַבָּרֶקֶת
בְּכַרְמָן אוֹ בְּטַנְאָן
וְרוֹחֵץ בְּטַל אֶת הַתְּנוּבָה הַמְאֻבֶּקֶת.
וּבָרוּךְ אַתָּה, הַשַּׁחַק, הַמַּשִׁיר בִּדְמָמָה
עַל רֹאשִׁי כּוֹכָבִים,
עֵת לְאוֹר הַיָּרֵחַ אֲנִי שׁוֹכֵב בִּגְמָמָה
תַּחַת הַגֶּפֶן וּבוֹלֵעַ בִּכּוּרֵי עֲנָבִים.