חָיִיתִי, אֶרֶץ, עוֹנוֹתַיִךְ

בֶּאֱמוּנָה;

גְּשׁוּמָה פָּרְחָה נַפְשִׁי בִּשְׁנַת בְּרָכָה

וְעִם בַּצֹּרֶת כָּמוֹךְ רָבְצָה שְׁחוּנָה.

תָּמִיד כָּאַבְתִּי, אֶרֶץ, כְּאֵב יוֹשְׁבַיִךְ,

שֶׁהֲרֵי מִבְּאֵר אַחַת עִמָּם שָׁאַבְתִּי;

וְאַךְ בְּמוֹעֲדִים, בְּהִנָּתֵן לַחְמֵי הֶחָג —

לָמָּה זֶה לְלֶחֶם־חֹל כָּל כָּךְ רָעַבְתִּי?

וְלָמָּה מַעֲמִיק עוֹד רַעֲבוֹנִי

בִּלְחוֹם עִם הַכֹּהֵן וְהַנָּבִיא וְהַמַּטִּיף?

כְּאִלּוּ בְּשָׂדָם אֵחַר קָצִיר

וּבְפַרְדְּסָם שָׁבַת קָטִיף!