פָּשָׂה בָּכֶם הָרִקָּבוֹן,
פָּשְׂתָה טֻמְאָה;
הִנֵּה יָמִים בָּאִים — וְכוֹס עָוֹן
תִּשְׁתּוּ עֲדֵי תֻּמָּהּ.
עִם אֵיד הָעָם סְבָאתֶם יֵינוֹת טוֹבִים,
זְלַלְתֶּם יוֹנִים צְלוּיוֹת;
הִנֵּה אֲנִי אֶקְרָא עַל הַסּוֹבְאִים
חַג אֲבָנִים קְלוּיוֹת.
בְּיוֹם הָאֵיד — בָּעָם שְׁלַחְתֶּם לָשׁוֹן,
שְׁלַחְתֶּם חִצִּים שְׁנוּנִים;
הִנֵּה אֲנִי אָבוֹא רִאשׁוֹן —
לְהַכְרִית לְשׁוֹן זְנוּנִים.