וְהָעִנְיָן יָשָׁן נוֹשָׁן

וּכְכָל דָּבָר נִשְׁנֶה אַף הוּא עָצוּב:

חֲצוֹת. אֶל דֹּפֶן כֻּרְסָתִי אֲנִי נִשְעָן,

מוֹנֶה תִּקְתּוּק שָעוֹן קָצוּב.

תִּיק־תִּיק… וְהָעוֹלָם יָשֵׁן,

חַיִּים עוֹד לֹא שָׁבַק;

וְהָרְאָיָה: אֲנִי גַם עֵר וְגַם עָשֵׁן –

קוֹלֵט פּוֹלֵט עֲשַׁן טַבַּק.

אֲנִי מְהַרְהֵר: וַדַּאי לְקוֹל תִּקְתּוּק

שָׁעוֹן – יָפֶה שִׁירִים לִכְתּוֹב;

וְהִנֵּה לְפִי כָּל חֹק וְהַדִּקְדּוּק

אֲקַצֵּב שִׁיר רַע וָטוֹב:

סֶלָה, סֶלָה

יֵשׁ תּוֹחֶלֶת

וְכַפֶּה לָהּ

הַמְטֻטֶּלֶת.

יֵשׁ לָךְ דֶּרֶךְ,

אֵין לָךְ דֶּרֶךְ –

אַךְ לָדַעַת

אֵין כָּל צֹרֶךְ.

קֶצֶב, קֶצֶב

בַּמְטֻטֶּלֶת;

תַּם כָּל עֶצֶב

עִם תּוֹחֶלֶת.

אַךְ פִּתְאֹם כְּאִלּוּ זָע הַיְקוּם מִן הַמַּצָּב,

פִּתְאֹם לְפֶתַע

הַמְטֻטֶּלֶת כְּמוֹ עַל פִּי דְבַר צַו

עָמְדָה מִנּוֹעַ. מֵתָה?

לֹא, אַךְ נִתְרַפָּה הַמֵּתַח בַּקָּפִיץ,

אֶקַּח מַפְתֵּחַ

אֲכוֹנְנֵהוּ – וְשׁוּב אַמְרִיץ

אֶת הַמְטֻטֶּלֶת לְשֹוֹחֵחַ:

נֵטֶף, נֵטֶף

מִן הַנֵּצַח;

לֹא כְּחֶתֶף

בָּא הָרֶצַח.

דֶּמַע, דֶּמַע,

כּוֹס הַבֶּכִי,

אֵין גַּם שֶׁמַע

שֶׁל הַמֶּחִי.

יָמִינָה, שְֹמֹאלָה

הַמְטֻטֶּלֶת;

לַיְלָה לַיְלָה

הִיא מְשַׁכֶּלֶת.

וּבֵינְתַיִם הַסִּיגָרָה עַד קִצָּהּ הִגִּיעָה

וְאֵשׁ זְנָבָהּ אֶת שִֹפְתוֹתַי צוֹרֶבֶת;

אֲנִי נִזְכַּר: עוֹד מְעַט הַיּוֹם יַגִּיהַּ

וְלֹא יָשַׁנְתִּי, וְהַיָּד כּוֹתֶבֶת.

אֲנִי מַנִּיחַ אֶת הָעֵט, מְכַבֶּה אֶת הַחַשְׁמֶלֶת

וּמִתְכַּנֵּס אֶל לֹבֶן הַיָּצוּעַ;

אֲנִי מְנַמְנֵם, אַךְ הַמְטֻטֶּלֶת

תָּנוּעַ עוֹד מְרַאֲשׁוֹתֵי אָדָם, נִרְפָּא וְגֲם פָּצוּעַ.