אֳמָן רַחוּם, אֳמָן אַכְזָר, אֱמֹר נָא לִי,

הֲגַם אֲנִי, כְּאוֹתוֹ סַנְדְּלָר, אָמוּת?

וְכָל שְׁכֵנָה בְּרַחֲמִים לִמְרַאֲשׁוֹתַי, הָהּ, תִּתְנַדֵּב פָּמוּט,

וּכְתָו יַתְמוּת עַל כַּרְכּוֹבִי תּוֹקִיעַ נַעֲלִי?

אֱמֹר, הֲגַם תְּשֻפֶּינָה עַצְמוֹתַי

וְנִפְלַת־בִּטְנִי תִּצְבֶּה כַּגַּל?

וּמִתַּחַת לַסָּדִין, כְּבַצִּיּוּר שֶלְּךָ, שַׁגַּל,

מְיֻבָּשִׁים יִשְׁתַּרְבְּבוּ קְצוֹת שְׁתֵּי רַגְלַי־מוֹטַי?

כֵּן, כֵּן, אֲנִי יוֹדֵעַ, גַּם אוֹתִי יַד אִישׁ

מִבֵּית מְלַאכְתִּי הַחוּצָה, הָהּ, תַּטְרִיד;

אוּלָם הָעֲיָרָה דִמְעָה עָלַי תּוֹרִיד?

וְאֶת כַּנָּרָהּ עַל גַּג תַּנְגִּין אַחֲרַי “קַדִּישׁ”?