יוֹם־יוֹם אֶלְחַם לְשֹבַע אֶת לַחְמִי

וְלִרְוָיָה יֵין עֲנָבַי אֲנִי שׁוֹתֶה;

אַךְ מִי

יֵדַע כַּמָּה אַחְטִיא בָּזֹאת וְגַם חוֹטֵא?!

כִּי יֵשׁ וְעַל פָּנַי רָעֵב יַעֲבֹר

וּלְשֻׁלְחָנִי יַפְזִיל עֵינָיו;

וְאָז חָוֹר

תֶּחֱוַר פִּתִּי כַּמָּוֶת וּמִתְחַמֵּץ יֵין הָעֵנָב.

וְלָרָעֵב אֲנִי לוֹחֵשׁ אָז בַּחֲשָׁי:

מָה עוֹד אֶתֵּן? בִּמְחִיר מִשְׁתִּי הָאַכְזָרִי

כְּבָר יֵשׁ לָךְ שַׁי:

דָּמִי וְאַף בְּשָֹרִי.