עַל שֻׁלְחָנִי מַצְחִיר סִפְלִי מֵחַרְסִינָה.

אֲנִי שׁוֹתֶה מִמֶּנּוּ קַהְוֶה חַם אוֹ יַיִן קַר;

וְיִתָּכֵן לִמְזֹג בּוֹ שִׁקּוּיֵי שִֹנְאָה

כְּגוֹן זַרְנִיךְ אוֹ סַם אַחֵר יָקָר.

אַךְ לָמָּה עוֹד הוֹסֵף עַל רַעֲלִי?

הַאֵין לִי מִשֶּׁלִּי – וּבְמִדָּה גְדוּשָׁה?

יוֹמָם וָלַיְלָה עִם כָּל צַעֲדִי וְשַׁעֲלִי

נִרְעָלוֹת בִּי הַתְּבוּנָה וְהַתְּחוּשָׁה.

עַל כֵּן הֱיֵה בָּרוּךְ, סִפְלִי, שֶׁבּוֹ אַגִּישׁ

יַיִן קַר אֶל פִּי אוֹ קַהְוֶה חָם;

וַאֲנִי כָּל כָּךְ קָרוֹב, וַאֲנִי כָּל כָּךְ רָגִישׁ

אֶל שִֹמְחַת אָדָם וְאֶל יְגוֹן אָדָם.