לְמִישֶׁהוּ בּוֹכֶה עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה

אֶחֱטָא תָּמִיד וְאַף שֶׁלֹּא אֵדַע עַד מָה.

לְמִישֶׁהוּ אֻמְלָל, שֶׁלֹּא אֵדַע לוֹ שֵׁם

אֲנִי קוֹרֵא בַּיּוֹם: אֲנִי, אֲנִי אָשֵׁם.

לְמִישֶׁהוּ נִתַּק בַּלַּיְלָה פְּתִיל חַיָּיו

אֲנִי נוֹתֵן פִּצּוּי: אֲנִי הוּא הַחַיָּב.

וּמִי אֲשֶׁר נָפַל מִגַּג אוֹ מִפִּגּוּם –

הַאוֹשִׁיט לוֹ יָד וְאִם אֶעֱזוֹר לוֹ קוּם?

הָיָה שֶׁנִּתְרַסֵּק, הָיָה שֶׁנִּתְפַּחֵם –

הֲלָאֵם וּלְאָח מִהַרְתִּי לְנַחֵם?

אָדָם נָפַל־זָעַק, אָדָם נָפַל־שָׁתַק,

וְעִם שְׁתִיקָה קָרָה הוֹצִיא עָלַי הַפְּסָק.

וּמִישֶׁהוּ נִסְתָּר עוֹד עֲוֹנִי יִפְקֹד,

עַל שֶׁאַרְבֶּה לִזְעֹק וּמַעֲמִיק לִבְכּוֹת.