עַל שֻׁלְחָנִי קַרְקֶפֶת אֵשׁ דּוֹלֶקֶת

וּלְשׁוֹן שָׁעוֹן תִּמְנֶה יָמַי עַד קֶצֶו;

בַּחֲצוֹת הַלֵּיל יָדִי בּוֹרֶרֶת לֶקֶט,

פֵּאָה וְשִׁכְחָה בִּשְֹדוֹת הֶגְיוֹן הָעֶצֶב.

וְהַיָּרֵחַ דֹּם יָשׁוּט בַּשַּׁחַק

וְדֹק עָבִים עָלָיו פָּרוּשֹ כְּבָדֶל;

נַחֵשׁ, מָאוֹר לָקוּי, מִדַּת הָרַחַק

שֶׁבֵּין הֱיוֹת אָדָם לְבֵין הֶחָדֶל.

וּמִמּוּלִי – לִבְנַת מִטָּה מֻצַּעַת,

לִבְלוּב חֵיקָהּ גּוֹהֶה תְּלָאָה וָלָבֶט;

אַף אִם אֵדַע: מִן שְׁנָת עַד מוּת אַךְ צַעַד –

אֲנִי פּוֹרֵשׁ לִישׁוֹן, אֲנִי עָיֵף עַד מָוֶת.