הוּא מָזַג נַפְשׁוֹ בְּכוֹס שֶל בְּדֹלַח
יָצוּק, שָׁקוּף, קָשׁוּט וְלֹא קָשׁוּט;
הַכְּאֵב הָיָה עָמֹק,
עַל כֵּן דְּבָרוֹ – בָּהִיר, חָזָק, פָּשׁוּט.
הוּא לֹא כִּבָּה, כִּי אִם רִסֵּן וְאַף בָּלַע
כָּל לֶהָבָה;
וּמַה הַפֶּלֶא, אִם בְּקַרְחֵי שִׁלְטוֹן הַשֵֹּכֵל
טְמוּנָה רִצְפַּת הָאַהֲבָה?!
הוּא קִבֵּל שְֹכָרוֹ… כִּי הוּא אָסַף אֶת כָּל כֻּלּוֹ
אֶל תַּחַת הַמַּשָֹּא, כְּסַבָּל נֶאֱמָן;
הוֹי, פַּקְפְּקָן־מַאֲמִין, הוֹי לִירִיקָן־נַתְּחָן,
וְהוֹי, אֳמָן.