בּוֹדֵד הוּא חַי וּמֵת בְּיִסּוּרָיו

וּבְעִצְּבוֹנוֹ עוֹד מִישֶׁהוּ אוּלַי כָּלַל,

אַךְ אַיֶּכָּה, אִישׁ קָרוֹב אוֹ הַמְּקֹרָב

אֶל הֶחָלָל?

יוֹמָם דָּרַךְ יָגֵעַ בְּגִתּוֹ

אֶת עֲנָבָיו

וּלְעֵת הָעֶרֶב הוּא בָּצַע יָחִיד פִּתּוֹ,

וּפַעַם גַּם קְרָאַנִי אֶל לֶחֶם עֲצָבָיו.

וְגַם נֶעֱזָב הָיָה מוּטָל בְּאֹהֶל הַמֵּתִים

כְּאִישׁ לְלֹא יָדִיד בִּמְלֹא תֵּבֵל;

רַק שְׁנֵי נֵרוֹת מְרַאֲשׁוֹתָיו – וַיִּהְיוּ כִּשְׁנֵי עֵטִים.

וְעֵט וָעֵט בְּפָמוֹטוֹ הִדְמִיעַ כְּאָבֵל.

הַגִּידָה, אָח קָרוֹב וְאָח רָחוֹק,

“נֶפֶשׁ רְצוּצָה” מִן הָרְצוּצוֹת:

מִי הִקְשִׁיב לָרֶצֶץ הָאַחֲרוֹן בְּעֵת שֶׁנָּח מָחוֹג

עַל רֶבַע אַחֲרֵי שְתַּיִם אַחֲרֵי חֲצוֹת?

הַגִּידָה, הַמְשֻׁכָּח וְהַמְפֻרְסָם,

אֶת תּוּגוֹתֶיךָ לְמִי הוֹרַשְׁתָּ וּמְסַרְתָּן?

וַ‏הֲצִוִּיתָ כִּי מִכְּלוֹת הַנֶּפֶשׁ כֻּלָּנוּ נְכֻרְסַם?

וּבַבְּדִידוּת? וּבַמְּרִירוּת? וּבַסַּרְטָן?