… וַתִּתְחַנֵּן: “שָׁמַיִם, בַּקְשׁוּ רַחֲמִים עָלַי”,

אַךְ אַלְלַי.

עַכְשָׁיו, מִשֶּׁמָּצָאתָ לֵאלֹהִים נָתִיב

הֲלֹא בַּקֵּש עָלֵינוּ עוֹד תֵּיטִיב.

כִּי אֲנַחְנוּ – שְׁאֵרִית תְּפִלָּה שָׁחַטְנוּ

וְלֹא הִקְדַּמְנוּךָ מַתְנוּ.

אַתָּה אֲשֶׁר הָרְאֵיתָ אֶת אַחֶיךָ בְּבָשְׁתָּם,

וּבְהִתְחַלֵּל שְׁלָשְׁתָּם:

הָעָם וַאֲרוֹן הַבְּרִית וְאַדְמָתוֹ,

עִם הִדָּקֵר הַלֵּב בְּתֻמָּתוֹ. –

עֲמֹד וּקְבֹל לִפְנֵי כִּסֵּא הָרַחֲמִים,

שֶׁלֹּא בִּלְבַד עֻקַּדְנוּ עַל מִזְבַּח עַמִּים,

אֶלָּא גַם זֹאת, שֶׁאָח עוֹקֵד אָחִיו

וּבֵן – אָבִיו.

אֱמֹר: בְּעוֹד שֶׁבְּשַׁעַר הַחִיצוֹן

זֻבַּחְנוּ יוֹם וָלֵיל מִצֹּאן –

אֶל בֵּין שְׁוָקִים וּשְׁעָרִים נִבְנִים

הִזְדַּבַּחְנוּ מִבִּפְנִים.

אֱמֹר, שֶׁהִדְבִּיקַתְנוּ כַּשּׁוֹאָה דְלֵקָה,

אֲשֶׁר נִפְּחָה צִיּוֹן בְּתוֹך חֵיקָהּ.

אֱמֹר, שֶׁכָּל לָשׁוֹן תַּעֲמִיק הַרְעֵל וְהִתְרַעֵל

כִּי הָרְעֲלוּ בְּאֵרוֹת בְּיִשְֹרָאֵל.