הוֹי, יַד הַזְּמָן, מָה רַב הַטּוּב אֲשֶׁר צָפַנְתְּ

לְזֶה הָאִישׁ עַל סַף גְּבוּרוֹת שָׁנָיו;

אֲנִי רוֹאֶה אוֹתוֹ טִפּוּס מִטִּפּוּסֵי רֶמְבְּרַנְט

בְּכָל פַּרְצוּף פָּנָיו.

אֲנִי רוֹאֶה אוֹתוֹ אֶשְׁכּוֹל הָאֶשְׁכּוֹלוֹת,

רִמּוֹן הָרִמּוֹנִים;

וּבְכָל תָּאָיו עוֹד יֵשׁ רֵיחוֹת וְיֵשׁ קוֹלוֹת

שֶׁל בַּחֲרוּת עִם כָּל הַסַּמְמָנִים.

וּבִגְבוּרוֹת — זֵר הַקּוֹצִים לְגֻלְגָּלְתּוֹ עָנַד:

תָּמִיד עִם תַּרְמִילוֹ וְעִם מַקְלוֹ;

וְאִם פְּרָס לִתֵּן לְעֶלֶם יְפֵה־עֵינַיִם, נָע וָנָד —

רַק לוֹ לָתֵת, רַק לוֹ.