שִׁשָּׁה יָשַׁבְנוּ: חֲמִשָּׁה גְבָרִים
וּגְבֶרֶת;
הָיִינוּ כְּמוֹ מִשְׁפַּחַת צַבָּרִים
סָבִיב לַוֶּרֶד.
כֻּלָּנוּ פַּיְטָנִים, אַנְשֵׁי צְלִילִים,
וְאַרְבָּעָה נִכְנְסוּ לַחֲדַר הַסֵּפֶר,
וְרַק אֲנִי חָטָאתִי חֵטְא פְּלִילִים:
לַגְּבֶרֶת שֶׁל הַבַּיִת דִּבַּרְתִּי דִבְרֵי שֶׁפֶר.
עַל הַשֻּׁלְחָן יָקַד שָׁם פֶּרַח אַדְמוֹנִי.
— מַה שֵּׁם הַפֶּרַח שֶׁקָּנִית?
— גְּלָדִיאוֹלוֹס, אֲדוֹנִי.
— הֶאָח, גְּבִרְתִּי, בִּלְשׁוֹנֵנוּ הוּא “הַחַלְפָנִית”.
פִּתְאֹם לְחֶבְרָתֵנוּ עוֹד נוֹסְפָה צְעִירָה,
נוֹסַף עִנְיָן, נוֹסַף עוֹד גֶּוֶן.
— הֲמִפְּרוֹבִינְצִיָּה אַתְּ אוֹ אִם מִן הַבִּירָה?
— יְלִידַת יְרוּשָׁלַיִם וּמִ“תְּקוּפַת הָאֶבֶן”.
כַּוָּנָתָהּ הָיְתָה לוֹמַר:
לֹא בַּת “קְבוּצָה” אֲנִי, לֹא זְהַב פַּרְוָיִם;
וְהִיא עוֹד לֹא יָדְעָה, שֶׁאֲנִי אָדָם, שָׁמַר
עוֹד חֶסֶד רַב לִבְנוֹת יְרוּשָׁלָיִם.