יְדִידִי וְרֵעִי הַמָּתוֹק וְהַמָּר,
אֶל פִּיךָ שׁוֹפָר, וּבְיָדֶיךָ קַח תֹּף
וְקָרָאתָ מֵעַל כָּל צַמֶּרֶת תָּמָר:
שִׁירֵי הָאָבִיב מַהֲרוּ נָא לַחֲטֹף.
הָאָבִיב כְּבָר הוֹצִיא מַחֲצִיתָם שֶׁל יָמָיו,
עוֹד מְעַט וְנִכְנַס לִגְבוּלֵנוּ סִיוָן,
וְאַחֲרָיו — הַתַּמּוּז, וְאַחֲרֵיהוּ — גַּם אָב,
שֶׁכֻּלָּנוּ בְּקִיאִים בְּמִזְגָּם וְטִיבָם.
שָׂדוֹת יִשָׁרְפוּ, יֵחָרְכוּ גִבְעוֹלִים,
צֹאנֵנוּ יִרְעוּ עַל גְּבָעוֹת שֶׁל קָרְחָה;
תַּיָּרִים יִשְׁאֲלוּ, יִשְׁאֲלוּ גַם עוֹלִים:
הֲזֹאת הִיא הָאָרֶץ שֶׁכֹּה נִתְבָּרְכָה?
צָרֶבֶת תִּהְיֶה מֵרֹב חֹם וְרֹב אֵשׁ,
סִתְרָה רַק תִּמְצָא בְּכוּכִים וְחוֹרִים;
וּבִשְׁעַת צֵרָבוֹן לֹא יִהְיֶה גַם חוֹבֵשׁ
לְחַבֵּשׁ אֶת פְּצָעָיו שֶׁל הַנּוֹף הַשְּׁחוֹרִים.