צְאִי, הַנַּעֲרָה, הָעֶרֶב לְבַדֵּךְ,
וְהַבָּחוּר,
אֲשֶׁר יַמְתִּין עַל גְּבוּל שָׂדֵךְ,
יְאַוֵּךְ כְּמוֹ בִּכּוּר.
טְעִימָה אַתְּ, חֲמוּדָה אַתְּ וּוְרָדִים
מִמֵּךְ וּבָךְ;
וּמִבַּעַד לַבְּגָדִים
בּוֹרֵץ פִּרְיֵךְ הָעֲסִיסִי וְהַמְשֻׁבָּח —
עַל כֵּן יִדְבַּק בָּךְ וִיהַדְּקֵךְ
לִבְלִי רְווֹת מָתְקֵךְ.
וְאִם, הַנַּעֲרָה, עַכְשָׁו
לֹא תֵּצְאִי —
מָחָר לַשָּׁוְא
חַכּוֹת בִּקְצֵה שָׂדֶה אוֹ בֵּין עֵצִים;
הוּא לֹא יָבֹא וְלֹא יַחְמֹל
וְלֹא מְאוּם יִשְׁאַל
עִם קְמֹל,
עֵת חֶמְדָּתֵךְ תִּשַּׁל.