אֲנִי רִמּוֹן, רִמּוֹן אֲנִי

קְלִפַּת זָהָב, רִקְמַת שָׁנִי.

תּוֹכִי אָדֹם, אַךְ גַּלְעִינָיו

כְּמוֹ בְּפֶה אָהוּב — שִׁנָּיו.

כָּל צֶלַע בִּי סְגַלְגַּל, וָרֹד

כִּשְׁדֵי־חֶמְדָה שֶׁלַּנְּעָרוֹת,

וְצַמַּרְתִּי הָעֲבֻתָּה

כַּרְמִיל־חַכְלִיל תָּמִיד לוּטָה,

כִּי בַּקֵּיצִים וּבַסְּתָוִים

קִרְבִּי יֶחְמַר יֵין־אֲהָבִים,

עַל כֵּן כָּל זוּג יֵצֵא אֵלַי

לְהִתְעַלֵּס בֵּין צֶאֱלַי.

אַךְ אַל לָכֶם, שׁוֹמְרֵי חֻקִּים,

גַּלּוֹת מַחְבֹא הַחִבּוּקִים.

כִּי אָז בַּקַּיִץ וּבַסְּתָו

יִדֹּם תַּחְתַּי סוֹד “הֵן” וְ“לָאו”.

וְלֹא אֶרְאֶה בְּחִיר־לֵב נִרְדָּם

עַל מַחְמַדִּים, הֲלוּם־נִרְדָּם.

רִמּוֹן אֲנִי, אֲנִי רִמּוֹן,

וְלַדּוֹדִים — כְּאַפִּרְיוֹן.