אָהַבְתִּי אֶת הָעוֹלָם, וְהוּא הַיּוֹם עוֹלָמִי:
שַׁדַּי, יֵשׁוּ וְהַמֻּשְׁלָמִי,
מֵעוֹלָם לֹא הִתַּרְתֶּם דָּמִי,
לֹא, לֹא, אַף לֹא מֵאָז, אַף לֹא בְּיָמַי
סֶלָה.
אַשּׁוּר, מוֹאָב, רוֹמָא – אִם הֵם תַּלְיָנַי?
וּבְטֶרֶם נֻפַּץ כִּנוֹר לֹא קְצַצְתֶּם אֶת אַלְיוֹנַי,
וּבְעוֹד עַל גַּג מִקְדָּשִׁי דּוֹמִים כָּל בְּנֵי יוֹנַי, –
לֹא סְחַפְתֶּם בָּנַי
בָּבֶלָה.
וְאַיָּם זִקְנֵי עַמִּי, וְיַקִּירֵי יְרוּשָׁלַיִם,
שֶׁשָּׁמְרוּ עַל הַיְרֻשָּׁה – אַיָּם!
יִשְׁתַּלְהֵב נָא מַאֲוַיִּי עִם מַאֲוַיָּם,
כִּי אֶרֶץ קְטַנָּה יֵשׁ, שֶׁסִּינַי וְתוֹרָתוֹ־חַיִּים
לְפֶה לָהּ.
וְיֵאָמֵר נָא בַּמְּדִינוֹת, אִם יִשָׁאֵל וְאִם לֹא יִשָּׁאֵל:
לִי אֶרֶץ קְטַנָּה יֵשׁ וְעוֹד: גַּם לִי, גַּם לָהּ אֵל,
וְאֶל שֶׁנַּפְשׁוֹ עָיְפָה מֵהִגָּאֵל,
וְאֶל כָּל גַּיְא מֵעַל הַרְרֵי יִשְׂרָאֵל –
אֶרְאֶלָהּ.