עַל כָּרְחֲךָ אַתָּה נִשְׁאַרְתָּ בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה

בִּפְרֹץ הַדִּמְדּוּמִים;

מִבֵּין הַגַּרְדֻּמִּים

אָחִיךָ הַצָּעִיר מִמֶּךָּ בֵּרַכְתָּ בְּבִרְכַּת עֲלִיָּה.

הַאֻמְנָם מַזָּלְךָ שֶׁגָּרַם, כִּי תִּשְׁתֶּה עַד תֻּמָּהּ

קֻבַּעַת הַיְגוֹנִים?

וּבְיוֹם שֶׁל הַבּוֹנִים –

הַטּוֹב בַּבַּנָּאִים מִתְעַנֶּה עַל חָרְבוֹת הָאֻמָּה.

וּבְכָךְ זְכַרְתִּיךָ, יְדִידִי הַנָּעִים,

בַּדֶרֶךְ יְרוּשָׁלַיְמָה;

הִבַּטְתִּי שָׁמַיְמָה

וָאֶרְאֶה אֶת דְּמוּתְךָ נְטוּעָה עַל מְרוֹמֵי הַסְּלָעִים.

וְאָז גַּם זְכַרְתִּיךָ בִּרְאוֹתִי אֶת שִׁכְבוֹת הָאֶבֶן

בֶּהָרִים הַתְּלוּלִים;

הִרְגַּשְׁתִּי בְּמִבְנֵה פְּסוּקֶיךָ, בְּכֻלָּם, בְּכֻלָּם

בְּשִׁירֵי הָאוֹר וְהַחשֶׁךְ, וָאֵדַע וָאָבֶן.

כִּי בַּאֲשֶׁר אֶפְנֶה – שָׁם אַבְנְךָ קְבוּעָה,

אוֹ חוֹר כְּמִסְגֶּרֶת

מַשְׁחִירָה בְּקִיר וְעוֹמֶדֶת;

הַכְנִיסוּ אֶל תּוֹכִי הָאֶבֶן הַטּוֹבָה, בַּשִּׁבְיָה הַשְּׁבוּיָה,

וְאַתָּה, שֶׁבְּעַרְבֵי טִיּוּלִים חֲרִישִׁים

וּבִימֵי פֻּרְעָנֻיּוֹת

חָצַבְתָּ צִוּוּי הָעֲבוֹדָה עַל בְּנֵי הַגָּלֻיּוֹת –

הַבִּיטָה בַּכְּבִישִׁים.

הַבִּיטָה בַּחֲצֹב בְּלֵב הָרִים מַדְרֵגָה מַדְרֵגָה,

שְׁמַע שִׁיר הַמַּקָּבֶת;

הֵם הֵמָּה הַמְהַפְּכִים כָּל מִדְבָּר לְאֶרֶץ נוֹשָׁבֶת –

צֶאֱצָאֵי דוֹר מִדְבָּר וּפְלִיטִים מֵעִיר הַהֲרֵגָה.

וְרָאִיתָ כָּל אֵלֶּה כִּי אָז הִתְנַחַמְתָּ,

אֲשֶׁר לֹא אֶל חִנָּם

תִּכַּנְתָּ גֵּיהִנֹּם –

בֹּא בְּיַאלִיק, אֵלֵינוּ, וְנַחְתָּ וְקַמְתָּ.

הארץ, 1923