(לַחוֹצְבִים וְלַסַּתָּתִים)

שִׁמְעוּ, שִׁמְעוּ הָרַי, הָרִים,

לֹא זֶה הַקּוֹל מִתְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם:

וְאִם שְׁיַר אֵשׁ לָכֶם בַּמִּסְתָּרִים

וּבְנִבְלַתְכֶם – עַכֶּבֶת דָּם,

הַקּוֹל יָרִים אֶתְכֶם יָרִים

הַקּוֹל הָעַז, הֶחָם.

כִּי עַד עַתָּה בְּקוֹל דְּמָמָה

לָכֶם אֶגַּשׁ וּבִכְרִיעָה וּבִנְפִילָה,

אֲשֶׁר אָבִי צִוָּה, כִּי אֵין כָּאֲדָמָה

הַזֹּאת לְתַחֲנוּנִים וְלִתְפִלָּה –

וְאַתֶּם צְחִיחִים וְאַתֶּם שְׁמָמָה

וְאַתֶּם – הָרֵי סְקִילָה.

לְפִיכָךְ

יָדִי חִדְּשָׁה לָכֶם עַתָּה כֵּלִים,

אִם לֹא תְּפִלַּת כְּרוּבִים – קְשִׁי־עָרְפְּכֶם יִקַּח

מוּסַר סַמָּאֵלִים.

יֻגַּשׁ הָהָר לִסְדָן, לִצְבָת, לְפִי חָח

וְאֶל חוּד הַשֵּׁן וְהַצִּפֹּרֶן הַזּוֹלְלִים!

וְהַפַּטִּישׁ

לָכֶם אֲצַּו וְאַבְקַת שְׂרֵפָה

וְעוֹד יַד אִישׁ

תֹּאחַז בַּמַּעֲרָצָה וּבַמַּעֲרֵפָה,

וְהָרֵךְ קַשְׁיוּת אַרְצוֹ וְהַתִּישׁ,

וְעָרֹף כֵּפָהּ!

וַיְהִי אַךְ שָׂם תִּינוֹק שְׁנֵי גַּרְגְּרִים

מֵאֲבַק שְׂרֵפָה בִּסְדַק הַכֵּף,

וְהִנֵּה הִנָּם מִתְפּוֹצְצִים, מִדַּרְדְּרִים;

אוֹ בַּחוּרָה תּאמַר לִבְחִיר הַלֵּב:

עֲקוֹר לִי סֶלַע זֶה בָּחוּר אַמִּיץ שְׁרִירִים –

וְהוּא יַעֲקֹר, וְאַף יְכַתֵּף.

הארץ, 1923.

נוסח ראשון של השיר ‘במחצבה’