בְּקוֹלוֹן הַלָּשׁוֹן הָעִבְרִית

נִקַּשְׁתִי גַּם פֹּה וְגַם שָׁם – בָּרָקוּב בָּאֵיתָן.

נִקַּשְׁתִּי בָּרְגָבִים שֶׁמִּתַּחַת לַמַּעְדֵּר.

בַּחוֹל הַתָּחוּחַ וּבְמַפֹּלֶת־גָּדֵר,

בָּעִיר הַחֲדָשָׁה וּבָעִיר הַקִּבְרִית,

בָּעֵנָב, בָּרִמּוֹן וּבְכָל חוֹר אֵי־נָחָשׁ וְאֵי־תָּן.

נִקַּשְׁתִּי וְצִוִּיתִי:

עֲנוּנִי,

יֵשׁ קוּנְכָה הַפְּתוּחָה לְיָם וּלְיַבָּשָׁה,

לְהֶמְיַת הַבְּרוֹשִׁים, לִנְבִיטַת עֲדָשָׁה,

יֵשׁ אָדָם הַמַּתְהִים וּמְנַשֵּׁר, הַמְקוֹנֵן וּמְזַמֵּר

עִם הַנּוֹף הַפִּלְאִי, הַיָּשֵׁן וְגַם עֵר,

יֵשׁ אִיּוֹב לִקְלָלָה, וְדָוִד – לִתְהִלִּים,

כִּי קָנִיתִי אַרְבַּע הָרוּחוֹת וְהֵם גַּם קָנוּנִי.

וְאוֹי וְהֶאָח, כִּי נַעֲנֵיתִי בְּרָצוֹן וְגַם לֹא בְּרָצוֹן:

בִּי גָחִים חַמְסִינִים מִמִּדְבַּר הָעֲרָב,

בִּי שִׁבֹּלֶת־קָמָה תְּפַלֵּל לֵאלֹהֵי הַשָּׁרָב,

אֲנִי נוֹשֵׁךְ כְּעַקְרָב וְנָשׁוּךְ מֵעַקְרָב,

אֲנִי עִם כָּל גֹּרֶן כָּחוּשׁ וְעִם כּוֹשֶׁלֶת בַּצֹּאן,

וְכֻלִּי – בַּחוֹלוֹת, בַּבְּקָעוֹת, בַּצּוּרִים.

בְּקוֹלוֹן הַלָּשׁוֹן הָעִבְרִית

אֵי נִקַּשְׁתִי, מָלֵאתִי הֵדִים,

סָפַגְתִּי בְּשׂוֹרוֹת מִכָּל הַיְסוֹדוֹת.

הוֹי, שִׁירִי הַנֶּאֱמָן, הַאֻמְנָם אֵין עוֹד אוֹת?

הוֹי, אַרְצִי הָעֲנִיָּה־הָעֲשִׁירָה,

כִּי נָפַחְתְּ בִּי רוּחוֹת וְגַם אֵשׁ וְגָפְרִית –

וָאֶפַּח בָּךְ שִׁירָה.

הוֹי, סַלְעִי וּשְׁחִינִי וְכַרְמִי – וִהְיִיתֶם עֵדִים.

הארץ, תרפ"ו

(נוסח ראשון של השיר ‘בְּקוֹלוֹן הַזִּמְרָה הָעִבְרִית’)