הֲפַכְתָּנוּ אֶל מוּל עָרְפֵּנוּ,ָ

אֶל הָעַיִן

שֶׁבַּקַּדְמוּת,

וַתִּכְפֵּנוּ:

הַמְצִיאוּנִי כְּהֶרֶף עַיִן,

אוֹ – מוּת.

וַתְּשַׁטְּחֵנוּ אַחַר כָּךְ

בְּרַחֲמֵי אָב

בָּזֶה מִדְבַּר הַחוֹל

לִמְצוֹץ חִיּוּת

גַּם לָנוּ וְלַטָּף –

מִשְּׁכוֹל.

כִּי עַד שׂבַע הֶאֱכַלְתָּנוּ

מִפְּרִי כָּל טוֹב

וְרַע –

וַתַּחְבִּיקֵנוּ גֻּלְגֹּלֶת צוּק

כְּמוֹ אִשָּׁה

אֶת בְּנָהּ בְּכוֹרָהּ.

הִפְרַדְנוּךָ אֱלֹהִים לַחֱלָקֶיךָ

בִּפְסָק־הָעֶשֶׁת,

וְאַתָּה שַׁלֵּם לִי חוֹב

בִּדְמוּת עֶגְלָה

חוֹרֶשֶׁת

אוֹ יַרְבּוּז צָהֹב.

וְכִי, אֲהָהּ, תִּגְזֹר נַפָּצְךָ שׁוּב

אֶל עֹרֶף סֶלַע

אוֹ לְמֶצַח הַיַּרְבּוּז –

אָנָה תַּטְרִידֵנוּ

שַׂר הָרַחֲמִים,

שַׂר־אוֹן, שַׂר בּוּז?

דבר, תרפ"ו