אָסַפְתִּי אֶת פְּזוּרַי מֵעָם וָעָם,

כִּי רַב חוֹבֵל אֲנִי, מַפְלִיג עַל צִי יָגוֹן;

מִיָּם סוֹעֵר אוֹתַתִּי אֶל חוֹפִים:

עִזְרוּנִי נָא מְעַט חָתוֹר וְעַד עָגוֹן.

בְּעֶצֶם יוֹם אֲנִי רוֹצֶה לִגְעוֹת בִּבְכִי,

לָגֹל הָאֶבֶן הַכְּבֵדָה מֵעַל נִבְכִי,

זֶה נֵבֶךְ הַדְּמָעוֹת הַגּוֹעֲשׁוֹת,

נִקְווּ לַלֵּב מִכָּל יַמִּים וְיַבָּשׁוֹת.

אֶבְכֶּה מוּל כָּל תַּפּוּחַ וְאֶשְׁכּוֹל

וְכֹבֶד דִּמְעָתִי עִם כָּבְדְכֶם אֶשְׁקֹל,

מַה יִּכְבַּד מִמָּה;

הַפְּרִי אוֹ הַדִּמְעָה.

וְקוֹם תָּקוּמִי, אֶרֶץ, עִם בִּכְיִי

וּבְדִמְעוֹתַי תִּחְיִי, תִּחְיִי, תִּחְְיִי.

(נוסח נוסף של השיר ‘אָסַפְתִּי סְחַר יָגוֹן’, הכולל גם את השיר ‘קוֹם תָּקוּמִי’)