¹

וְשַׁבֵּחַ תָּמִיד אֶת הַמֵּת

יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר אֶת הַחַי;

וְעַכְשָׁיו יְשֻׁבַּח קָרְבַּן־עֵט

בְּפִי אַחְיוֹתַי וְאַחַי…

בְּחַיָּיו לֹא הִרְבּוּ בְּשִׁבְחוֹ,

אֶנְחָתוֹ צָלְלָה בְּלִי הֵדִים;

וְעַכְשָׁיו שֶׁ“טָבֹחַ טָבְחוּ” –

קוֹשְׁרִים לוֹ כִּתְרֵי מִסְפֵּדִים.

בְּחַיָּיו הִתְהַלֵּךְ כְּבוֹדֵד,

בְּמוֹתוֹ – מָה רַבִּים מַסְפִּידָיו!

בְּקִבְרוֹ עִם עַצְמוֹ מִסְתּוֹדֵד:

"הָאֱמֶת, שֶׁכָּל עַיִן תִּדְאַב?

"בְּחַיַּי לֹא שִׁבַּחְתֶּם אוֹתִי

"וְלָמָּה תִּבְכּוּ עַל גָּדִישׁ?

"סְפָרַי – הֵם יִבְכּוּ עַל מוֹתִי,

“סְפָרַי – הֵם יֹאמְרוּ הַ’קַּדִּישׁ'…”

הארץ, 8.7.32