בֵּינִי וּבֵין עִירִי
דְּבַר־מָה, אֵינוֹ נִרְאֶה, מַפְרִיד,
וְהוּא זֶה, שֶׁמְּרַצֵּחַ אֶת שִׁירִי
אוֹ מַפְרִיץ מִמֶּנּוּ אֵשׁ גָּפְרִית;
סְדַק־מָה רָחְבּוֹ כְּשַׂעֲרָה
וּמִתְרַחֵב עַד לְפִתְחָהּ שֶׁל תְּהוֹם;
וְזֹאת הַתְּהוֹם, אֲשֶׁר בֵּין צַעֲרִי לְצַעֲרָהּ
כְּמוֹ בֵּין שִׂמְחוֹתֵינוּ בְּעֶצֶם יוֹם.
וַאֲהָהּ, אָמַרְתִּי לְהַשְׁלִים עִם הֶהָמוֹן
וּלְהַפְעֵם לְכָל עוֹבֵר וָשָׁב
שָׁלוֹם כְּמוֹ מִפַּעֲמוֹן –
אַךְ לַשַּׁוְא.
ספר השנה של ארץ־ישראל לשנת תרצ"ד