וְהִנֵּה מְעָרַת
הַקֻּבּוֹת,
אֲשֶׁר לְיִרְמְיָהוּ.
מִקָּרַת
הַקִּירוֹת הָרְטֻבּוֹת
עַצְמוֹתַי בִּי רָחֲפוּ וְרָהוּ.
וּמְדוּדִים
אָז הָיוּ מִצְעָדַי,
וּקְצוּבוֹת
נְשִׁימוֹתַי, אַךְ הֵדֵי הַכְּתָלִים הַמְּרוּדִים
עָנוּנִי עַל פְּחָדַי
עֲצוּבוֹת.
וּנְטָפִים עֲכוּרִים
וּדְלוּחִים
הִשִּׁירָה הַתִּקְרָה אֶל קַרְקַע הַמְּעָרָה.
הִקְשַׁבְתִּי בִּנְפִילָה שֶׁל דִּמְעֵי תַּמְרוּרִים,
הַשְּׁפוּכִים
בְּהִלָּקַח יִרְמְיָהוּ חֲצַר הַמַּטָּרָה.
נִגַּשְׁתִּי אֶל קֻבַּת הַבּוֹר הַמַּשְׁחִירָה,
וּבְטֶרֶם לָרֶדֶת
בָּהּ חֶרֶשׁ –
יָד עַרְבִיָּה
מְגֻיֶּדֶת
תָּבְעָה בִּי גֶרֶשׁ.