קוּבּוֹת יְרוּשָׁלַיִם אֲפוֹרוֹת וּמְאֻבָּקוֹת,

בַּיּוֹם רוֹבֵץ שָׁם חשֶׁךְ, בַּלַּיְלָה אֵין הַדְלָקוֹת.

כִּבְנוֹת מִשְׁפָּחָה אַחַת כֻּלָּן שׁוֹכְנוֹת יַחַד,

כְּעַדֶר זֶה שֶׁל רְחֵלִים מִצְטַפְּפוֹת מִפַּחַד.

קוּבּוֹת יְרוּשָׁלַיִם – כַּבְכַּבִּים עַל פִּי מְעָרוֹת,

כָּנְסוּ כָּל הַסּוֹדוֹת, קָפְאוּ עַל נִסְתָּרוֹת.

יֵשׁ נִפְתַּחַת פִּתְאוֹם דֶּלֶת אַחַת קְטַנָּה

וּמוּנֶפֶת תֵּיכֵף – דָּבָר לֹא נִשְׁתַּנָּה.

קוּבּוֹת יְרוּשָׁלַיִם הָעֲשׂוּיוֹת חֵמָר,

הֵנָּה נִרְאוֹת תָּמִיד מִזְבַּח אוֹ אַלְמֵימָר.

וְאִם בָּעֶרֶב יוֹפַע שָׁמָּה סָב־עֲרָבִי,

וְהָיְתָה לוֹ הַדְּמוּת שֶׁל כֹּהֵן, אוֹ שֶׁל נָבִיא.

(נוסח ראשון של השיר)