כָּל עֲרֵמָה מֵעֲרֵמוֹת

רוֹבֶצֶת כָּאן מִרְבַּץ־פְּצָעִים וּכְהַר־אֵימוֹת

עַל דֶּרֶךְ מִקְדָּשִׁי הַמְּעַט,

אֲשֶׁר נִגְזַר עָלַי שִׁבְעִים הִמּוֹט

אוֹ הִנָּפֵץ כָּרַעַם וְכַחֲזִיז

אֶל צוּק, אֶל זִיז,

וְעַד מוֹתִי

שֶׁלֹּא לִרְאוֹת מִתַּחַת אֲבָנֶיהָ – אַדְמָתִי.

וְגַם אֶפְשָׁר שֶׁעֲרֵמוֹת הָאֲבָנִים

צָבְרוּ אָבוֹת, צוֹבְרִים בָּנִים

לִרְגֹּם בָּהֶן עַל סַף חֲדַר אִמִּי

אֶת הַנָּבִיא הַמִּתְהַלֵּךְ עִמִּי,

אֲשֶׁר אַגַּב דְּבָרוֹ אֶת אַבְנֵיהֶם רֹאשׁוֹ יִקְלֹט

וְנָפַל נָבִיא לְקוֹל תְּרוּעַת הֶדְיוֹט.

וְעוֹד אֶפְשָׁר שֶׁהִתְפָּרֵק כָּאן הָעוֹלָם

אֶת מִטְעָנוֹ: אַבְנֵי כָּל לֵב, אַנְחַת כָּל עָם,

לָשִׂים אוֹתָן בְּתוֹךְ כֶּלְיִי וְעַל כְּתֵפִי

וְלָשֵׂאת עָלַי כֵּפִים לֹא לִי כִּנְשׂוֹא כֵּפִי.