עִם כָּל אֶבֶן מִתְגּוֹלֶלֶת שִׂימוּנִי בַּפִּרְצָה
וְחַזְּקוּנִי בַּמַּקָּבוֹת,
אוּלַי אֲכַפֵּר פְּנֵי מוֹלַדְתִּי, וְנִרְצָה
עֲוֹן הָעָם, אֲשֶׁר לֹא סָתַם הֶחֳרָבוֹת.
מַה טּוֹב וְיָדַעְתִּי, כִּי אֶבֶן אֲנִי כְּכָל אַבְנֵי יְרוּשָׁלַיִם,
וּמָה אֻשַּׁרְתִּי בְּהִתְקַשֵּׁר עַצְמוֹתַי עִם הַחוֹמָה,
לָמָּה יִדַּל גּוּפִי מִנַּפְשִׁי, אֲשֶׁר בְּאֵשׁ וּבְמַיִם
הָלְכָה עִם הָעָם בִּזְעָקָה אוֹ דְמוּמָה.
קָחוּנִי עִם הָאֶבֶן הַיְרוּשַׁלְמִית וְשִׂימוּנִי בַּכְּתָלִים
וְטוּחוּ עָלַי טִיחַ,
וּמֵחוֹמַת הַקִּיר יְרַנְּנוּ עַצְמוֹתַי הַכָּלִים
לִקְרַאת הַמָּשִׁיחַ.