הוֹי עַם, פַּעֲמַיִם נוֹלַד, עַם שָׂב וּמְלֵא־עֲלוּמִים!

גֶּזַע אַחֲרֵי זָקְנוֹ חִדֵּשׁ נְעוּרִים!

פֶנִיכְּס קָם לִתְחִיָּה מֵאֲבַק הַקְּדוּמִים!

וּשְׂאוּ גַם אַתֶּם שָׁלוֹם, מְבַשְּׂרֵי הַדִּמְדּוּמִים,

מוֹרֵי דֶרֶךְ וְנוֹשְׂאֵי אוּרִים!

לָכֶם פָּרִיס כַּפֶּיהָ שִׁטְּחָה, בְּחִירֵי אֻמָּה!

אַרְדִּיכַלֵּי חֹק וּמְשׁוֹרְרֵי הַתְּקוּמָה!

אַתֶּם, אֲשֶׁר זְרוֹעֲכֶם הַנְּטוּיָה וְהָאַדִּירָה

רַבָּה לַחְצֹב לוּחוֹת חֹק וָחָג לָאָדָם, וּנְתַתֶּם

מְגִלַּת־חֹפֶשׁ לוֹ וּזְכוּת כַּבִּירָה,

וְרֹאשׁ מִשְׁפָּטוֹ אֲשֶׁר נָחַל עִם הַיְצִירָה.

אַתֶּם, בְּנֵי זְמַנֵּנוּ – בְּנֵי הַנֵּצַח אַתֶּם.

אֶת הַכֹּל נִצַּחְתֶּם וּפְרַקְתֶּם עֻלִּים קָשִׁים,

וְצוּרֵי מִכְשׁוֹל נֻפְּצוּ תַּחַת עֹז מַכַּתְכֶם,

אַתֶּם, שֶׁשְּׁאַפְתֶּם לִמְרוֹמֵי־חֹק חֲדָשִׁים, –

מֵהֲרוּ הַעְפִּילוּ אֶל רוֹמְמוֹת תְּעוּדַתְכֶם,

גּוֹמְלֵי טוֹב וָחֶסֶד, הִגִּיעַ זְמַן תַּשְׁלוּמִים,

הִגִּיעַ זְמָן לְרַסֵּן יֵצֶר אִישׁ וְיֵצֶר לִבְּכֶם אַתֶּם,

וּבָא הַיּוֹם לָרֶדֶת מִישׁוֹר וְלִתְחֹם תְּחוּמִים.