אַל יָעֵז אִישׁ בְּקַלּוּת-דַּעַת
לִפְרֹט כָּעֵת עַל הַמֵּיתָרִים,
יְהָב כַּבִּיר נוֹטֵל עֲלֵי שֶׁכֶם
אֲשֶׁר אֶת נֵבֶל-הַשִּׁיר יָרִים.
אִם לא תֵּדַע, אֶלָּא לְהַנְעִים
אֶת יְגוֹן-עַצְמְךָ וְשִׂמְחָתְךָ,
אֵין בְּךָ צֹרֶךְ פֹּה בַּחֶלֶד,
בִּכְלִי-הַקֹּדֶשׁ אַל תִּגַּע.
בְּמִדְבַּר-סִין נָדִים אֲנַחְנוּ
כְּמוֹ משֶׁה וְעַמּוֹ אֲזַי
אַחֲרֵי עַמּוּד הָאֵשׁ נָדָדוּ,
אֲשֶׁר שָלַח לָהֶם אֲדֹנָי.
עַמּוּד-הָאֵשׁ אֲשֶׁר כָּזֶה
הֵקִים אֱלֹהִים בָּזֶה הַזְּמַן:
הַמְּשׁוֹרְרִים אֲשֶׁר יוֹלִיכוּ
לְאֶרֶץ-כְּנַעַן אֶת הָעָם. –
לָכֵן קָדִימָה, מְשׁוֹרֵר-בְּחֶסֶד
בָּאֵשׁ וּבַמַּיִם שְׁכֶם אֶחָד,
אָרוּר הָאָדָם, אֲשֶׁר יַנִּיחַ
אֶת דֶּגֶל הָעָם מִתּוֹךְ הַיָּד!
אָרוּר אֲשֶׁר מִמֹּרֶךְ-לְבָבוֹ
אוֹ עַצְלָנוּתוֹ נֶחֱשַׁל אָחוֹר
וּבְעוֹד הָעָם שַׁח, נִלְחָם, מֵזִיעַ,
הוּא יַנְעִים שִׁיר כְּצִפּוֹר-דְרוֹר.
אָכֵן יֶשְׁנָם גַם נְבִיאֵי-שֶׁקֶר,
בִּלְשׁוֹן זֵדִים יָרִיעוּ שִׁירָה,
כִּי הִנֵּה, דַיֵּנוּ, נוּכַל נָנוּחַ,
הִנֵּה, הִנֶּהָ אֶרֶץ הַבְּחִירָה. –
שָׁוְא וָשֶׁקֶר, דִבְרֵי-רִיק חֲצוּפִים,
אֲשֶׁר רְבָבוֹת לְעֵין-כֹּל מַכְחִישִׁים,
בְּשָׁרָב וּבְקֹר, בִּמְצוּקָה וָעֹנִי
יְבַלּוּ יְמֵיהֶם הַמְיֹאָשִׁים.
אָכֵן, אַחֲרֵי אֲשֶׁר מִסַּל-הַשֶּׁפַע
כָּל אִישׁ יוּכַל יְמַלֵּא יָדָיו,
וּבַהֲסִבָּה אֶל שֻׁלְחַן-הַצֶּדֶק
שֶׁבֶת-אַחִים יֵשְׁבוּ יַחְדָּיו,
אַחֲרֵי אֲשֶׁר שֶׁמֶשׁ הַדֵּעָה
תָּהֵל זָהֳרָהּ בְּכָל חַלּוֹן –
אוֹ אָז נַעֲמֹד, אֲזַי נָנוּחַ,
כִּי אֶרֶץ-כְּנַעַן תִּהְיֶה הֲלֹם.
וּלְעֵת-עַתָּה, אַל יְהֵא נֹפֶשׁ,
כָּל חַיֵּינוּ הֵם שְׂדֵה-קְרָבוֹת. –
אָמְנָם אוּלַי בְּעַד כָּל עֲמָלֵנוּ
אָנוּ לֹא נִזְכֶּה כָּל פְּרָס לִרְאוֹת,
אוּלָם הַמָּוֶת עָצוֹם יַעֲצֹם
אֶת עַפְעַפֵּינוּ בִּנְשִׁיקָה חַמָּה
וּבְחֶבֶל-פְּרָחִים יוֹרִידוּ אוֹתָנוּ
עֲלֵי כַּר-מֶשִׁי לְחֵיק הָאֲדָמָה.