הַיָּם קָם וְשָׁב לִתְחִיָּה,
יָם-הָעַמִּים הִנֵּה קָם;
לְחֶרְדַּת אֶרֶץ וְשָׁמַיִם
בְּכֹחַ מְחַלְחֵל מָתְנַיִם
מַכֶּה גַלֵּי-זַעַם בַּעְיָם.
הַרְאִיתֶם אֶת הַמָּחוֹל?
הַשְׁמַעְתֶּם אֶת הַפְּזָם?
כָּל אֲשֶׁר לֹא יֵדַע עֲדַיִן,
יֶחֱזֶה פֹּה עַיִן-בְּעַיִן,
אֵיכָכָה יִשְׁתַּעֲשַׁעֵ הַיָּם.
רוֹעֵשׁ הַיָּם וּמִשְׁתּוֹלֵל,
יִתְרַתֵּחַ וְיֵהֹם,
אֳנִיּוֹת נָעוֹת בְּשִׁכֹּרֶן
וּשְׁבוּרוֹת מִפְרָשִׂים וְתֹרֶן
יוֹרְדוֹת אֶל תְּהֹם הַגֵּיהִנֹּם. –
הָרֵק נָא, הָרֵק אֶת חֲרוֹנְךָ,
מַבּוּל-מַיִם, הִנָּגֵר,
חֲשׂף נָא תְּהֹמְךָ לָעַינָיִם
וּזְרֹק אֶל עַנְנֵי-שָׁמַיִם
אֶת קֶצֶף-עֻזְּךָ הַמִּתְמַרְמֵר.
וּלְעֵדוּת לְדוֹר-דוֹרִים
חֲרֹתָה בּוֹ בְּשְׁמֵי מָרוֹם:
אַף כִּי הַיָּם הִנּוֹ לְמַטָּה
וְהַמָּשׁוֹט עָלָיו לְמַעְלָה,
בְּכָל זֹאת הַיָּם הוּא הָאָדוֹן!