הִרְטִיט הַשִּׂיחַ, יַעַן

צִפּוֹר עָלָיו נָחָתָה,

נַפְשִׁי הִרְטִיטָה, יַעַן

בָּךְ נִזְכַּרְתִּי עָתָּה.

בָּךְ נִזְכַּרְתִּי עָתָּה,

נַעֲרָתִי הַזְּעַרְעָרֶת,

אַתְּ הַגְּדוֹלָה בַּפְּנִינִים

שֶׁבְּכָל רַחֲבֵי הָאָרֶץ.

מָלֵא נְהַר הַדּוּנָא,

כִּמְעַט פּוֹרְצִים מֵימֵיהוּ,

גַּם עֲיָם-רוּחִי בִּי

הַלֵב לֹא יְכִילֵהוּ.

הַאֲהַבְתִּנִי, שׁוֹשַׁנְתִּי?

אֲנִי אֹהֲבֵךְ מְאֹד-מְאֹד,

אָבִיךְ, אִמֵּךְ נִבְצַר מֵהֶם

לְאָהֳבֵךְ אַהֲבָה כָּזֹאת.

כְּשֶׁהָיִינוּ יַחַד,

אֲהַבְתִּנִי, אֲנִי יוֹדֵעַ.

קַיִץ חַם הָיָה אָז,

כָּעֵת קֹר-שְׁבָט קוֹפֵחַ.

אִם חָדַלְתְּ לֶאֱהֹב אוֹתִי,

יְבָרְכֵךְ אֵל הַשָּׁמַיִם,

אַךְ אִם תֹּאהֲבִינִי עוֹד,

יְבָרְכֵךְ נָא שִׁבְעָתַיִם!