לַמִּטְבָּח שֵׂרַכְתִּי דֶרֶךְ

וְהִדְלַקְתִּי הַמִּקְטֶרֶת,

הִדְלַקְתִּיהָ, זֹאת אוֹמֶרֶת,

לוּלֵא כְּבָר הָיְתָה בּוֹעֶרֶת.

מִקְטַרְתִּי עוֹד לֹא עָמָמָה,

לֹא לְשֵׁם כַּךְ סַרְתִּי שָׁמָּה,

סַרְתִּי שָׁמָּה, כִּי אָמְנָם,

רִיבַת-חֵן רָאִיתִי שָׁם.

הַמְּתוּקָה בָּאֵשׁ נָפָחָה,

וְהָאֵשׁ גַּם הִתְלַקָּחָה,

וּבִפְרָט הוֹי, שְׁתֵּי עֵינֶיהָ,

אֵיזֶה אוֹר שָׁם הִתְלַהְלֵהַּ!

אֶת עֵינֶיהָ בִּי הֵרִימָה,

כְּנִרְאֶה אוֹתִי הִקְסִימָה,

הַמִּקְטֶרֶת לִי נִדְעָכָה,

אֶשׁ-לִבִּי בִּי הִתְלַקָּחָה.