מַה תִּנְבָּחוּ, מַה תִּנְשֹׁכוּ,
רָאשֵׁי-כֶּלֶב, זֶרַע-מָק!
אֲנִי אֶתְקַע לָכֶם בָּלֹּעַ
עֶצֶב-מֵחַ עַד מַחֲנָק.
גֹּזּוּ אֶת נִצְרֵי-הַנֶּוֶן
בַּחֲמָמְכֶם הַנָּעוּל,
אֲנִי פֶּרַח-בָּר הִנֵּנִי
שֶׁל הַטֶבַע לְאֵין גְּבוּל.
>
לֹא מוֹרִים תּוֹכִי הִרְבִּיצוּ
אֶת הַפַּיִט בְּמַקֵּל,
כְּלָלֵי-שִׁיר שֶׁל בֵּית-הַסֵּפֶר
אֲנִי לָעַד לֹא אֲעַכֵּל.
יִסְתַּמְּכוּ עַל הַכְּלָלִים
חַתֵּי-דְרוֹר וּבַעֲלֵי-מוּם,
אֲנִי פֶּרַח-בָּר הִנֵּנִי
שֶׁל הַטֶּבַע לְאֵין-תְּחוּם.
>
לֹא לָכֶם אֲנִי פּוֹרֵחַ,
יַלְדֵי-פֶּנֶק, דַּיְסָנִים,
שֶׁמֵּעֵיהֶם יְדוּעֵי-חֹלִי
תֵּכֶף וּמִיָּד הוֹמִים.
יֵשׁ בֵּינֵינוּ אַנְשֵׁי-טַעַם
שֶׁיְּבָרְכוּנִי בְּלֵב טוֹב –
אֲנִי פֶּרַח-בָּר הִנֵּנִי
שֶׁל הַטֶּבַע לְאֵין-סוֹף.
>
וְלָכֵן תְּנוּ לִי, אָנָּא,
מְנוּחָה מִן הַפִּטְפּוּט,
הֵן בֵּין כֹּה כָּל דִבְרֵיכֶם לִי
כְּתוֹקֵעַ תּוֹךְ הַדּוּת.
וְאִם לְחֵשֶׁק לְהִתְלַהֲלֵהַּ,
שִׁלְחוּ נָא בִּי יַד-חָתוּל:
אֲנִי פֶּרַח-קוֹץ הִנֵּנִי
שֶׁל הַטֶּבַע לְאֵין-גְּבוּל.