מַה תִּנְבָּחוּ, מַה תִּנְשֹׁכוּ,

רָאשֵׁי-כֶּלֶב, זֶרַע-מָק!

אֲנִי אֶתְקַע לָכֶם בָּלֹּעַ

עֶצֶב-מֵחַ עַד מַחֲנָק.

גֹּזּוּ אֶת נִצְרֵי-הַנֶּוֶן

בַּחֲמָמְכֶם הַנָּעוּל,

אֲנִי פֶּרַח-בָּר הִנֵּנִי

שֶׁל הַטֶבַע לְאֵין גְּבוּל.

>

לֹא מוֹרִים תּוֹכִי הִרְבִּיצוּ

אֶת הַפַּיִט בְּמַקֵּל,

כְּלָלֵי-שִׁיר שֶׁל בֵּית-הַסֵּפֶר

אֲנִי לָעַד לֹא אֲעַכֵּל.

יִסְתַּמְּכוּ עַל הַכְּלָלִים

חַתֵּי-דְרוֹר וּבַעֲלֵי-מוּם,

אֲנִי פֶּרַח-בָּר הִנֵּנִי

שֶׁל הַטֶּבַע לְאֵין-תְּחוּם.

>

לֹא לָכֶם אֲנִי פּוֹרֵחַ,

יַלְדֵי-פֶּנֶק, דַּיְסָנִים,

שֶׁמֵּעֵיהֶם יְדוּעֵי-חֹלִי

תֵּכֶף וּמִיָּד הוֹמִים.

יֵשׁ בֵּינֵינוּ אַנְשֵׁי-טַעַם

שֶׁיְּבָרְכוּנִי בְּלֵב טוֹב –

אֲנִי פֶּרַח-בָּר הִנֵּנִי

שֶׁל הַטֶּבַע לְאֵין-סוֹף.

>

וְלָכֵן תְּנוּ לִי, אָנָּא,

מְנוּחָה מִן הַפִּטְפּוּט,

הֵן בֵּין כֹּה כָּל דִבְרֵיכֶם לִי

כְּתוֹקֵעַ תּוֹךְ הַדּוּת.

וְאִם לְחֵשֶׁק לְהִתְלַהֲלֵהַּ,

שִׁלְחוּ נָא בִּי יַד-חָתוּל:

אֲנִי פֶּרַח-קוֹץ הִנֵּנִי

שֶׁל הַטֶּבַע לְאֵין-גְּבוּל.