עוֹד לֹגִית, אָחִי לִי תֵּנָה,

כְּתָמִיד בְּבֹאִי הֵנָּה

בָּאָבִיב וְעֵין-הַשֶּׁזֶף שֶׁל בִּתְּךָ לִי מַבְלִיחָה.

נָא הַקֵּף לִי עוֹד לֹג יַיִן,

מִלְּבַדְּךָ בֵּין כֹּה לִי אַיִן

הַמַּאֲמִין וְהַיּוֹדֵעַ, כִּי עָשִׁיר אֲנִי, פֶּחָה.

עוֹד לֹגִית, וְאַל תִּשְׁכָּחָה,

בְּקִרְטוֹן רְשֹׁם נָא, כָּכָה,

עַל הַדֶּלֶת, בַּז חוֹבִי יֵרֵד חָלִילָה לְטִמְיוֹן.

רְשֹׁם בְּסֵדֶר, אַל תִּדְּבֵנִי,

וְאִם שָׁמַעְתָּ, כִּי אֵינֶנִּי –

טוּל כְּנַף צִיצִיּוֹתֶיךָ וּמְחֹק אֶת הַחֶשְׁבּוֹן.