דִּפְדַּפְתִּי בְּסֵפֶר-הַיָּמִים וְעַד קִצּוֹ הִגַּעְתִּי.

וּמֶה הוּא סֵפֶר-הַיָּמִים אֲשֶׁר לִבְנֵי-הַחֵלֵד?

נָהָר שֶׁל-דָּם מוֹצָאוֹ מִסַּלְעֵי-קֶדֶם,

הַנְּמוֹגִים בַּעֲרָפֶל, וְהוּא זוֹרֵם בְּלִי-הֶרֶף;

וְכָךְ יִזְרֹם לְאָרְכּוֹ עַד יָמֵינוּ-אָנוּ.

אַךְ אַל-נָא תַאֲמִינוּ, כִּי חָדַל הַפַּעַם.

הַזֶּרֶם שֶׁפָּרַץ, לֹא יֵדַע מָנֹחַ

אֶלָּא בְּחֵיק הַיָּם פְּנִימָה:

אֶל יָם-הַדָּמִים נְהַר-הַדָּם יִבָּלֵעַ.

יָמִים אֲיֻמִּים אֶחֱזֶה קְרֵבִים אֵלֵינוּ,

כְּמוֹהֶם לֹא רָאָה הָעוֹלָם עֲדַיִן.

הַשָּׁלוֹם בְּיָמֵינוּ דמָמָה שֶׁלִּפְנֵי הַסַּעַר

וְאַחֲרֵי חֲזִיזוֹ – רַעַם יְחַלְחֵל אָרֶץ.

רוֹאֶה אֲנִי צְעִיפְךָ, עָתִיד הֲרֵה רָזֵי-אֹפֶל,

וְכַאֲשֶׁר אַדְלִיק נִצּוֹץ נְבוּאָה נוֹגַהַת

וּמִבַּעַד לַצְּעִיף אָצִיץ, פַּלָּצוּת תֹּאחֲזֵנִי

לַאֲשֶׁר שָׁם אֶרְאֶה – אַךְ גַּם שָׂשׂוֹן יְבוֹאֵנִי:

אֵל-הַצְּבָאוֹת לוֹבֵשׁ שִׁרְיוֹן וְיָדוֹ אוֹחֶזֶת חֶרֶב,

קוֹפֵץ עַל סוּסוֹ וְדוֹהֵר לְאַפְסֵי-אָרֶץ

וְקוֹרֵא לָעַמִּים לַקְּרָב הַכַּבִּיר, הַמַּכְרִיעַ.

שְׁנֵי לְאֻמִּים יִהְיֶה הָעוֹלָם, זֶה מוּל זֶה יַעֲמֹדוּ:

גְּדוּד הַטּוֹבִים וּגְדוּד אַנְשֵׁי-הָרֶשַׁע,

וַאֲשֶׁר נֻצַּח עַד הֵנָּה – יְנַצֵּחַ הַפַּעַם.

נִצְחוֹנוֹ הָרִאשׁוֹן בְּיָם שֶׁל-דָּם לוֹ יַעַל,

אַךְ אֵין דָּבָר. פְּסָק-הַדִּין, אֲשֶׁר בְּאֹמֶר

הִבְטִיחוֹ אֱלֹהִים בְּפִי נְבִיאֵי-הַצֶּדֶק,

פְּסָק-הַדִּין יֶהִי – וְאַחֲרָיו הַחַיִּים יָחֵלּוּ,

הָעוֹלָם הַבָּא, לֹא נַסִּיק אֵלָיו שָׁמַיְמָה,

יַעַן הַשָּׁמַיִם יֵרְדוּ אֵלֵינוּ עֲלֵי-אָרֶץ.