מֵחֵיקֵךְ אָז גָּזַלְתִּי סוֹד הַסְּתָרִים

וְאֶל חֵיקֵךְ שָׁב בְּרָצוֹן אוֹ בִּכְפִיָּה;

וְאַחַר קְרָב – הוֹי, דָּם עַל פְּנֵי הַיְרִיעָה,

וּלְאַחַר קְרָב – הַלַּיְלָה רַד עַל פְּגָרִים.

וּבְטֶרֶם קְרָב פֵּאַרְתִּיךְ נֶזֶם, כּוּמָז,

בְּשָׂרֵךְ סַכְתִּי נֵרְדְּ וּמֹר וְשָׁמֶן;

כֹּהֵן לָךְ אֲנִי, גַּם שֵׁד, גַּם אָמָּן,

מִתְּחִלָּה יִיף הַקָּרְבָּן, אַחַר יוּמָת.

וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמַיִךְ,

וְעַל מִפְתָּנֵךְ עוֹמֵד שֵׁד וּמְחַיֵּךְ,

עֵת לִפְנֵי כֹּהֵן נִפְתְּחוּ הַשְּׁעָרִים.

דֹּם הִכָּנְעִי, קַבְּלִי מָרוּת, אִשָּׁה,

רֶגַע אֹשֶׁר וְיַרְחֵי עֶצֶב תִּשְׁעָה,

כִּי צַרְתִּי צוּרוּת־חַיִּים בֶּחֳמָרִים.