כִּי צַרְתִּי צוּרוֹת־חַיִּים בֶּחֳמָרִים.

קָרְבַּן יִצְרִי, אִשָּׁה, לֹא אֲרַחְמֵךְ;

שָׁם בִּדְבִיר הָרֶצַח, הֵיכַל רַחְמֵךְ,

פָּרְחָה כְּהוּנָה וַיַּעַל צִיץ הַגְּבָרִים.

מִיּוֹם נִפְרַדְנוּ רוּחִי כָּמְהָה רוּחַ,

וּמוּמֵנוּ זֶה מִזֶּה מִשְׁתַּלֵם;

דְּבוּקִים אָנוּ, פְּרָצִים שׁוּב מִתְמַלְּאִים

וּשְׁנִיּוּתֵנוּ אִחָה בֵּן מָשׁוּחַ.

בֵּן מָשׁוּחַ – מֵחַיַּי יִבְחַר חַיָּיו,

יַחֲרֹת חֹק בְּחֻדּוֹ שֶׁל הַסַּיָּף,

כִּי לְכָךְ נוֹצַרְנוּ, כִּי עַל כָּךְ הִשְׁלַמְנוּ.

יֵשׁ בַּדָּם מִיסוֹד הַמַּפְרִיא וְהַמְטַיֵּב,

יִשְׂמַח אָב הַזַּכַּאי, גַּם הַחַיָּב,

שְׁנֵינוּ אֶחָד הוּא, וּבִבְנֵנוּ תַמְּנוּ.